פסק-דין בתיק ע"פ 1131/13

השופט א' רובינשטיין:

א.             ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (סגן הנשיא י' צבן והשופטים מ' מזרחי ור' כרמל) בתפ"ח 44-09 מיום 2.1.13, במסגרתה בוטלו צו מבחן וצו שירות לתועלת הציבור שנגזרו על המערער, והושתו עליו שנים עשר חודשי מאסר בפועל וכן שנים עשר חודשי מאסר מותנה.

רקע והליכים

ב.             המערער, כבן עשרים כיום, הורשע ביום 28.4.10, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, באינוס (לפי סעיפים 351(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין), ובביצוע מעשה מגונה (לפי סעיפים 348(א), 345(א)(3) ו-351(ג)(1) לחוק) במספר מקרים, וזאת באחותו בעת היותו קטין.

ג.              כנטען בכתב האישום המתוקן מיום 27.4.10, במהלך כחמש שנים קודם להגשתו, נהג המערער לבצע מעשים מיניים באחותו הצעירה, מאז היותה כבת חמש. לא אכביר מלים בתיאור הדברים, אך המדובר בפגיעות מיניות קשות שעלו כדי אונס ומעשים מגונים שפלים.

ד.             בהמלצת שירות המבחן בית המשפט המחוזי החליט כי המערער ישהה בהוסטל טיפולי יעודי לנערים פוגעים מינית, ויהיה תחת מעקב.

גזר הדין של בית המשפט קמא

ה.             בגמר דין מיום 12.9.10, לאחר שעיין בית המשפט המחוזי לנוער בתסקירי שירות המבחן לנוער לגבי המערער, השית עליו, עונש מאסר מותנה של שנים עשר חודשים, אם יעבור תוך שנתיים על אחת מהוראותיו של פרק י' לחוק העונשין; שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות; פיקוח של קצין מבחן במסגרת מגורים בהוסטל עד ליום 12.9.12; ופיקוח של שירות המבחן לשנה נוספת עם סיום השהות בהוסטל.

ו.              ביום 18.11.10 דיוח שירות המבחן לבית המשפט המחוזי, כי מן ההוסטל נמסר שהוחלט להפסיק את הטיפול הקבוצתי במערער, הואיל והפר את כללי המקום. נמסר כי במהלך אחת מחופשותיו בסופי השבוע, כחודש לפני מתן גזר הדין בתיק, שהה המערער בבית סבו עם דודניתו בת התשע, ונגע באיבר מינה, בעודו נתון להשפעת אלכוהול ששתה. בתסקיר משלים מיום 16.12.10 התבקש צו לשינוי דרכי הטיפול במערער. נמסר, כי במהלך שהותו בהוסטל היה המערער מעורב במעשים קיצוניים, ובהם קפיצה מן המרפסת, כיבוי סיגריה על נער אחר וגניבות. העובדת הסוציאלית בהוסטל התרשמה, כי תגובותיו האימפולסיביות מעידות על היעדר יכולות שיפוט ושליטה, נוכח קיומם של קשיים רגשיים ניכרים, חרף קשר משמעותי שהמערער יצר עמה ושיתוף פעולה מצדו. עוד צוין, כי נוכח ריבוי האירועים החריגים בהם היה המערער מעורב, התקיימה ביום 25.11.10 ועדת חרום בשאלת התאמתו ויכולתו של המערער להיתרם מהמשך טיפול במסגרת ההוסטל, והוא נשלח מיום 28.2.10 להסתכלות במעון מסוים בצו בית המשפט, וזאת לבקשת שירות המבחן, למשך שבעים יום.

ז.              בחוות דעתו של מנהל המעון מיום 28.2.11 צוין, בין השאר, כי המערער השתלב במהירות במסגרות המעון השונות, אולם התקשה להשתלב חברתית, לקבל ביקורת ולרסן את עצמו, לעתים פתר בעיות בדרכים כוחניות. מכל מקום, לבסוף הומלץ על החזרת המערער להוסטל, נוכח המאמצים שהפגין. בהחלטה מיום 16.3.11, בהמלצת שירות המבחן, חרף ספק שהטיל בסיכויי הצלחת הטיפול, האריך בית המשפט את שהותו של המערער בהוסטל עד ליום 12.9.13, תוך שהובהר למערער, כי הפרת הכללים עלולה לגרור המרה של המסלול השיקומי במסלול ענישה לא קל.

ח.             מתסקירים משלימים מיום 28.6.11 ומיום 3.1.12 עלה שיפור בתפקודו של המערער במסגרת ההוסטל, אף שצוין כי הוא בוחן את הגבולות תדיר. כן צוין, כי עדיין קיימים פערים ניכרים בין ההתקדמות בטיפול הפרטני לבין הטיפול הקבוצתי. צוין כי בהדרגה קיבל המערער אחריות על המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ובוש בהם, וכן הביע חרטה רבה על פגיעתו באחותו (אף כי לא בדודניתו).

ט.             מהערכת מסוכנות מיום 22.4.12, עלה כי המערער עסק במין מאז קטנותו, נפגע מינית מספר פעמים בהיותו ילד, קיים בעבר מגעים מיניים עם דודניתו ועם נער בן גילו, ועד לכניסתו להוסטל נהג לצפות בפורנוגרפיה באופן קבוע. צוין הקושי בגילוי אמפטיה ורגישות. בסיום הדברים הומלץ על תכנית טיפולית מפורטת להמשך שהייתו של המערער בהוסטל.

י.              לאחר שנדרש בית המשפט המחוזי בעיון לכל חוות הדעת הנזכרות, חרף ההתרשמות כי גורמי הסיכון אצל המערער בולטים, ולאור הצורך השיקומי, הורה ביום 29.4.12, בהסכמת הצדדים, על המשך שהייתו של המערער בהוסטל בהתאם לתכנית המומלצת על ידי שירות המבחן.

יא.           ביום 13.11.12 עתר שירות המבחן להפקיע את צו המבחן בעניינו של המערער. נמסר, כי למנהל ההוסטל ולעובדת הסוציאלית התגלה, שבמשך חודש קיים המערער יחסי מין עם נער נוסף בהוסטל, הצעיר ממנו בכשלוש וחצי שנים, כי כשנה ומחצה קודם לכן התרחש האירוע המיני הראשון ביניהם, וכי היו הפרות נוספות של כללי ההוסטל. בעקבות זאת הוחלט בהוסטל, כי נוכח היעדר שינוי בדפוסי התנהגותו, אין הטיפול במסגרת ההוסטל מפחית את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו לפגיעה מינית, ואין להמשיכו. עוד צוין, כי המערער הדגיש שיחסי המין שקיים עם הנער הנוסף בהוסטל היו בהסכמה, בעוד שהנער המדובר היה במצב נפשי מעורער ואושפז לאחרונה בעקבות נסיון התאבדות. שירות המבחן התרשם, בין השאר, כי לאורך השנים התרגל המערער, כי למעשיו הקשים אין מחיר, וכי עקב כך החריפה נטייתו להתנהגות פוגענית ולהפרת הכללים.

יב.           בהחלטתו מיום 2.1.13, לאחר שנדרש בית המשפט המחוזי לכל התסקירים וחוות הדעת ציין, כי עוד בשנת 2004 הופנה המערער לטיפול קבוצתי ופרטני, לאחר שדיוח לפקידת הסעד כי פגע מינית באחותו בת הארבע וקיים יחסים מיניים עם דודניתו, בת העשר. כן צוין, כי מששב המערער לפגוע באחותו, הובע ספק באשר לסיכויי הצלחתו של טיפול נוסף, אולם הומלץ לנסות זאת נוכח גילו הצעיר. לבסוף צוין, כי חרף היותו בטיפול למעלה משבע שנים, לא פסק המערער מהפגנה של התנהגות מינית אסורה, מבלי ליטול אחריות על מעשיו; וזאת, אף שהוזהר כי ייענש. משכך הגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי מסלול הטיפול והשיקום מוצה וכשל, ואין בהמשכתו כדי לסייע למערער. נקבע, כי אין מנוס מהטלה של עונש מוחשי על המערער, כדי שיפנים את חומרת מעשיו והתנהגותו, אולם צוין כי יש לתת את הדעת לפרק הזמן הממושך שבו שהה במסגרת טיפולית סגורה. לפיכך בוטלו צו המבחן, הארכתו וצו השירות לתועלת הציבור, וחלף זאת הושתו על המערער שנים עשר חודשי מאסר בפועל, בצד המאסר המותנה שנותר על כנו.

הערעור

יג.            מכאן הערעור הנוכחי, ובו נטען כי שגה בית המשפט המחוזי לנוער בהחלטתו להטיל על המערער עונש מאסר בפועל, מבלי שנבחנה ביסודיות אפשרות לטיפול במסגרת חלופית. נטען, כי אין ניתן לומר שנסיון השיקום והטיפול במערער מוצה, בעוד שנוסתה רק מסגרת טיפולית אחת, אשר לא היתה מותאמת לצרכי המערער. נטען, כי לא נבחנו אפשרויות חלופיות לשילובו בטיפול הקבוצתי, אשר לא היטיב עמו, ואשר ככלל אינו מתאים לטיפול בעברייני מין קטינים בתחילת התהליך, ובפרט בהיותם נפגעי עבירות מין בעצמם. עוד נטען, כי הואיל וזה עתה הוחל לראשונה לטפל בטראומה שנגרמה למערער כקרבן, היעדר ההתייחסות לכך קודם לכן - היה בה כדי לפגום באפשרות שיתקדם בהליך השיקום. כן נטען, כי רק חלק ממטפליו של המערער סברו כי אין הוא מתקדם בטיפול, ומשכך חשוב היה שבית המשפט קמא ישמע את נציגי ההוסטל בעצמו, ולא בעיניו של שירות המבחן. בין היתר נטען עוד, כי כליאתו של המערער בבית האסורים בנסיבות, צופנת לו סכנות רבות, ובכלל אלה פגיעות נוספות מהן יסבול על רקע העבירות בהן הורשע, תגית של עבריין מין שתלוה אותו לשארית חייו, אימוץ של דפוסי התנהגות עברייניים ונטיה לרצידיביזם. לבסוף נטען, כי בנסיבות בהן התקבלה ההחלטה על סיום ההליך הטיפולי, לא ניתנה הדעת לכך שהמערער, בניגוד לנערים אחרים בהוסטל, מצוי במעצר בית מלא ואין באפשרותו ליצור קשרים חברתיים או זוגיים מחוץ לכתלי ההוסטל.

הדיון

יד.           בטרם הדיון עיינו בתסקיר עדכני מפורט של שירות המבחן לנוער מיום 30.5.13, ששורתו התחתונה היתה כי לאחר למעלה משלוש שנות טיפול בהוסטל (ולמעלה משבע שנות טיפול בכלל), נוכח ההזדמנויות הטיפוליות שלא נוצלו, אין לשירות המלצה טיפולית.